מדענים ממשלת ארה"ב אמרו ביום שני כי כיסוי קרח הדחיסה באוקיינוס ​​הארקטי ירד לרמה השנייה הנמוכה ביותר מאז החלו תצפיות לווייניות בשנת 1979.
עד החודש הזה, רק פעם אחת ב-42 השנים האחרונות כיסתה הגולגולת הקפואה של כדור הארץ פחות מ-4 מיליון קילומטרים רבועים (1.5 מיליון מיילים רבועים).
חוקרים דיווחו בחודש שעבר בכתב העת Nature Climate Change כי האזור הארקטי עשוי לחוות את הקיץ הראשון ללא קרח שלו כבר בשנת 2035.
אבל כל המסת השלג והקרח לא מעלים ישירות את מפלס הים, בדיוק כמו שקוביות קרח נמסות לא שופכות כוס מים, מה שמעלה את השאלה המביכה: למי אכפת?
יש להודות, אלו חדשות רעות עבור דובי הקוטב, אשר, על פי מחקר שנערך לאחרונה, כבר נמצאים בדרכם להכחדה.
כן, זה בהחלט אומר טרנספורמציה עמוקה של המערכות האקולוגיות הימיות של האזור, מפיטופלנקטון ועד לווייתנים.
כפי שמתברר, ישנן מספר סיבות לדאגה מתופעות הלוואי של התכווצות קרח הים הארקטי.
אולי הרעיון הבסיסי ביותר, אומרים מדענים, הוא שצמצום יריעות הקרח אינן רק סימפטום של התחממות כדור הארץ, אלא כוח מניע מאחוריה.
"הסרת קרח הים חושפת את האוקיינוס ​​​​הכהה, מה שיוצר מנגנון משוב רב עוצמה", אמר ל-AFP הגיאופיזיקאי מרקו טדסקו ממכון כדור הארץ של אוניברסיטת קולומביה.
אבל כאשר משטח המראה הוחלף במים כחולים כהים, בערך אותו אחוז מהאנרגיה התרמית של כדור הארץ נספג.
אנחנו לא מדברים כאן על שטח של בול: ההבדל בין המינימום הממוצע של יריעת הקרח בין השנים 1979 ל-1990 לבין הנקודה הנמוכה ביותר שנרשמה כיום הוא מעל 3 מיליון קמ"ר - כפול מזה של צרפת, גרמניה וספרד גם יחד.
האוקיינוסים כבר סופגים 90 אחוז מהחום העודף המיוצר על ידי גזי חממה אנתרופוגניים, אך לכך יש מחיר, הכולל שינויים כימיים, גלי חום ימיים עצומים ושוניות אלמוגים גוססות.
מערכת האקלים המורכבת של כדור הארץ כוללת זרמי אוקיינוס ​​​​המחוברים זה לזה המונעים על ידי רוחות, גאות ושפל, ומה שנקרא מחזור תרמוהליני, המונע בעצמו על ידי שינויים בטמפרטורה ("חום") ובריכוז מלח ("מי מלח").
אפילו שינויים קטנים במסוע האוקיינוס ​​(הנע בין הקטבים ומשתרעים על פני כל שלושת האוקיינוסים) יכולים להיות בעלי השפעות הרסניות על האקלים.
לדוגמה, לפני כמעט 13,000 שנה, כאשר כדור הארץ עבר מתקופת קרח לתקופה בין-קרחונית שאפשרה למין שלנו לשגשג, הטמפרטורות הגלובליות ירדו לפתע בכמה מעלות צלזיוס.
ראיות גיאולוגיות מצביעות על כך שהאטה במחזור הדם התרמוהליני הנגרמת כתוצאה מזרימה מסיבית ומהירה של מים מתוקים קרים מהאזור הארקטי היא בחלקה האשמה.
"מים מתוקים מהמסת קרח ים וקרח טחון בגרינלנד משבשים ומחלישים את זרם הגולף", חלק ממסוע הזורם באוקיינוס ​​האטלנטי, אמר החוקר חאווייר פטווייס מאוניברסיטת ליאז' בבלגיה.
"זו הסיבה שבמערב אירופה יש אקלים מתון יותר מאשר בצפון אמריקה באותו קו רוחב."
יריעת הקרח העצומה ביבשה בגרינלנד איבדה יותר מ-500 מיליארד טונות של מים נקיים בשנה שעברה, שכולם דלפו לים.
כמות השיא נובעת בחלקה מעליית הטמפרטורות, שעולות בקצב כפול באזור הארקטי מאשר בשאר כדור הארץ.
"מספר מחקרים הראו כי העלייה בשיאי הקיץ באזור הארקטי נובעת בחלקה מההיקף המינימלי של קרח ים", אמר פטוויס ל-AFP.
על פי מחקר שפורסם בכתב העת Nature ביולי, המסלול הנוכחי של שינויי האקלים ותחילתו של קיץ נטול קרח, כפי שהוגדרו על ידי הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינויי אקלים, הוא פחות ממיליון קמ"ר. עד סוף המאה, הדובים אכן ימותו ברעב.
"התחממות כדור הארץ הנגרמת על ידי בני אדם פירושה שלדובי קוטב יש פחות ופחות קרח ים בקיץ", אמר ל-AFP מחבר המחקר סטיבן ארמסטראפ, המדען הראשי ב-Polar Bears International.